| המגן אברהם סעיף קטן יא השיג על רמ"א ב שכתב דמקרי עמידה | אבל אם יש לו איזה מיחוש, או שקשה במקום הזה לעמוד בחוץ ולקדש, או שיושב במסיבה — פותח החלון ומקדש בביתו, ורואה את הלבנה דרך החלון |
|---|---|
| ולאו דוקא ראש חודש, דהוא הדין כל הימים שאין אומרים תחנון | דיש לומר דודאי כן הוא, דאפילו בלא ברכה, למה נפסיק בחנם? ובארץ ישראל וסביבותיה נוהגין כרש"י והרמב"ם, ואין מברכין לא בתחילה ולא בסוף |
| ושארי דברים אם לא אמר — לא עיכב | ובאמת חלקו על זה הגדולים כמו שכתב השערי תשובה סעיף קטן יא |
|---|---|
| ומצינו כיוצא בזה בפסוקי דזמרה לדעת האר"י ז"ל, כמו שכתבתי לעיל | אך מקרה רחוקה היא, ואין להאריך בזה |
| וכן ליש מקומות שנוהגין לקרות לחתן "שוש אשיש", אם היה זה בראש חודש או באחד משארי שבתות השנה — נדחית ה"שוש אשיש", ואומרין אותה בסוף, אם ההפטרה היתה באותו נביא, והיינו בישעיה | |
|---|---|
| וגם בראשית ימי הנביאים מצינו שעשו ראש חודש שני ימים | כיון דהשנים הם לפי חודשי החמה — נעשה כל שנה באחד עשר יום יותר על שנת הלבנה, ולא נצטרך לעיבורי השנים |