| שיעור זה נלמד מהפסוק "ואכלת ו שבעת וברכת את ה' אלוקיך" | אם מברכים בזימון המברך אומר: רַבּוֹתַי נְבָרֵךְ: המסובים עונים: יְהִי שֵׁם יי מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם: המברך אומר: בִּרְשׁוּת מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי נְבָרֵך בעשרה: אֱלֹהֵינוּ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ: המסובים עונים: בָּרוּךְ בעשרה: אֱלֹהֵינוּ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ: ומי שלא אכל עונה: בָּרוּךְ בעשרה: אֱלֹהֵינוּ וּמְבֹרָךְ שְׁמוֹ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד: בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם |
|---|---|
| כָּל רָעֵב מִמֶּנּוּ יֹאכַל, וְכָל צָמֵא מִמֶּנּוּ יִשְׁתֶּה, וְאַל יֶחְסַר מִמֶּנּוּ כָּל טוֹב לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, אָמֵן | חוּס וְחָנֵּנוּ וַחֲמוֹל וְרַחֵם עָלֵינוּ |
וְהַרְאֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּנֶחָמַת צִיוֹן עִירֶךָ וּבְבִנְיַן יְרוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ כִּי אַתָּה הוּא בַּעַל הַיְשׁוּעוֹת וּבַעַל הַנֶּחָמוֹת.
15| אֶת-הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת- מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי-זֶה כָּל-הָאָדָם: תְּהִלַּת יי יְדַבֶּר פִּי | כָּאָמוּר: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" |
|---|---|
| וְעַל חַיִּים חֵן וָחֶסֶד שֶׁחוֹנַנְתָּנוּ | השולחן ערוך כותב בסימן המדובר ש: "מים אחרונים חובה", אך בהמשך מוסיף: "יש שאין נוהגים ליטול מים אחרונים |
הברכון הזה הציל אותי כמה פעמים.
| וְיֵשׁ אוֹמְרִים, דַּאֲפִלוּ פֵּרוֹת אוֹ יְרָקוֹת סָגֵי | פיוט דוי הסר: דְּוַי הָסֵר וְגַם חָרוֹן |
|---|---|
| זימון לסעודת החתונה ולסעודת ה"שבע ברכות", בשבוע שאחרי החתונה: הַמְזַמֵן לוקח בידו כוס של ברכה, וְאוֹמֵר: רַבּוֹתַי, נְבָרֵךְ! וְאִם אֶחָד אָכַל גְּבִינָה קָשָׁה וּשְׁנַיִם בָּשָׂר, יֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵינָן מִצְטָרְפִין | כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכּל וְשֻׁלְחָנוֹ עָרוּךְ לַכּל וְהִתְקִין מִחְיָה וּמָזוֹן לְכָל בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא בְרַחֲמָיו וּבְרוֹב חֲסָדָיו כָּאָמוּר |