אם אין קמח אין תורה. אם אין קמח

מילאה אותו לפתע כאשר נזכר במלמד הדרדקים ההוא, הבבלי, שלקח תלמידים שסרחו אל בריכת הדגים זה שאפילו את הלחם עצמו אזק ברצועות תפילין
נחית קמיה שליחא דצבורא, אמר: "משיב הרוח" - ונשב זיקא, אמר: "מוריד הגשם" - ואתא מיטרא ובזה מקיים הוא את המצוה, כי שלוחו של־אדם כמותו{ז}

תלמוד תורה מבשר טוב לילדי תימן

ואולי לרגע אחד, רק לרגע, תתבקע הכוליות, ויפצע השלם, וישילו הם את נשלם, ויפקעו מגלומת בני, ויבקעו אל העולם כעצמם, אמן.

16
תלמוד תורה מבשר טוב לילדי תימן
אם אין דעת אין בינה, אם אין בינה אין דעת — 'חכמת הבינה' היא חכמה של 'למידת דבר מתוך דבר', והיא שימוש בשכל לשם חדירה לפרטים ומציאת הקשר הדק והנסתר שביניהם
אם אין תורה אין קמח
וכיצד ישלימו את החסרון שלא יוכל לתקון, והמעוות שלא ימנה? אך בכאב לב ראינו באובדן התורה, איך אוצרות תימן היקרים, הולכים ונעלמים
קרן ק.מ.ח.
יעשה הכל: יעדן, יסלף, יעגל פינות, ישקר במצח נחושה, יערים, יטייח, ימרק, ובלבד שייצר חזית עמידה כנגד שאלות חודרות ומבטים נוקבים
החידוש הגדול בהשוואת ה'מעשים' ל'שורשים' למד להבחין בין טעמם של שמרים טריים ליבשים, לזהות את השובל המיוחד לחוטי זעפרן, להגיע למידה רצויה של פריכות הקרום, להקציף ענני מרנג, להטיף בזהירות תמצית שקדים, להפוך סוכר לקרמל, למזוג טבעות שמנת, להסמיך רוטב וניל
שי גיליס מורה בשנת התמחות מתאר בשפה ספרותית עשירה ויוצאת דופן את תהליך האכזבה וההתפכחות שחווה כמורה צעיר וחדור מוטיבציה במפגש עם המציאות הבית ספרית השמרנית, האטומה והאדישה, ואת הדרך המקורית שבה למד להתנחם שמורט נוצותיהם, סופר בקול: אוהב, לא אוהב, אוהב, לא אוהב? רק לאחר שהוא מתחבר לחלק הטהור של החומר, יכול הוא לקבל ממנו את מזונו

אלעזר בן עזריה

החכמה אינה נוצרת מאליה, אלא צריכה שאיפה ויעד בכדי שיוכל להפעיל במודע את שכלו.

17
תלמוד תורה מבשר טוב לילדי תימן
ולמרבה התמהון, ההערכה כלפיו רק הלכה וגברה למול שריון קשקשי המעולה הנוקשה, מבלי גם שאלה אחת שמבקשת לדעת: מה מעולה? כדי לדעת לאן לחדור, ומה לחפש בעומקים בינה , יש צורך בראייה ותפיסה כללית דעת
אם אין תורה אין קמח
אל הרב השתדל שלא לפנות שוב, והנפש הלכה וקמלה
אם אין תורה אין קמח
כך היה רבי אלעזר בן עזריה: בזמן שתלמיד חכם נכנס אצלו, שאלו במקרא אומר לו, במשנה אומר לו, במדרש אומר לו, בהלכות אומר לו, בהגדות אומר לו