| ועוד כדאי לזכור את הסימנים האלה: — אם התנועה o משתנה לתנועת u — כמעט תמיד במילת היסוד יש חולם חסר ובנטייה יש קיבוץ שאחריו דגש: כָּ חֹל כְּ חֻלָּה, חֹל חֻלִּין, לְ אֹם לְ אֻמִּים | על צורות הנסמך ראו בכללי נטיית השם: הסגול — |
|---|---|
| הרבה הצעות הסבר הוצעו במהלך הדורות לשם זה | לפיכך אם בצורת היסוד יש תנועה שונה מן התנועה e שבצורה הנוטה — ודאי מדובר בשווא: לְבָנָה מן לָבָן , מְקוֹמוֹת מן מָקוֹם , מִגְ דְּלֵי־ מן מִגְ דָּלִים , יִכְ תְּבוּ מן יִכְ תֹּב |
| בתנועת a, למשל, הלשון נמוכה, ואילו בתנועה i הלשון נמצאת בגובה הרב ביותר שלה בתוך הפה | לפיכך: כּוֹתֶל, שְׁלוֹשֶׁת־; חוֹכְמָה, כּוֹתְלֵי־, שְׁלוֹשְׁתָּם, מוֹעֳמָד; אבל חֳורָפִים |
|---|---|
| בנוסף ליוצאי דופן אלה, התפתחו בעברית מודרנית שינויים בטעם של צורות מסוימות: צורות פועל כמו הלכתם, אכלתם וכדומה נהגות במלעיל ולא במלרע מתוך אנלוגיה לצורות הלכתי, הלכת וכולי | בעברית, למשל, הוא יכול להיות רק תנועה, אך בשפות אחרות הוא עשוי להיות גם עיצור סונורנטי ובלתי־סותם, מכיוון שמידת הסונורנטיות שלו מעט פחות גבוהה מזו של התנועות וחסימת מעבר האוויר דומה להן - שהרי הן חסרות חסימת מעבר האוויר במקרים אלו יש סתירה בין ההגדרה הפונטית לפונולוגית |
מבחינה , עיצור הוא אחד מכמה סוגים של צלילים, שרובם מתאפיינים ב"" שנוצר כתוצאה מערבול האוויר באמצעות איברי חלל הפה והגרון.
12| הדיבור בעברית נפסק ב ואז החלה | כדי לדייק נהוג לסמן אותן באותיות לועזיות: תנועת a - תנועת אָ , כמו במלים: צַלַּחַת, מָרָק |
|---|---|
| סיומות ־ֶם, ־ֶן הכינויים הכבדים הכינויים הכבדים ־תֶם, ־תֶן ־הֶם, ־הֶן, ־כֶם, ־כֶן מנוקדים בסגול: אַ תֶּם, כְּתַבְ תֶּן, בָּ הֶם, סִפְרֵי כֶם, אֶצְלְ כֶן | מקובל לשייך את העברית למשפחת , בתוכה ל, ובתוכו למשפחת ה |
כשאתם הוגים תנועת a, הלשון יורדת למקום הכי נמוך בפה ונמשכת לאחור לתוך הפה.
27