| בקהילות רבות נהוג להשמיט את סיום התפילה שיר של יום, אין כאלקינו, עלינו לשבח וכו' אך בכמה מקהילות הספרדים מסיימים כבכל יום | נוסף על כך, ניתן ללמוד חלקים בתורה שבעל פה העוסקים בפורענות ובאבלות ובהם הפרק השלישי במסכת מועד קטן 'ואלו מגלחים' אשר עוסק בדיני אבלות, אגדות החורבן במסכת גיטין, תיאור האירועים שהובילו לצומות במסכת תענית ומקורות אחרים בגמרא העוסקים בחורבן וכן פירוש המהר"ל על אגדות החורבן |
|---|---|
| תשעה באב הוא יום תענית מדרבנן אשר מקורו בדברי הנביאים ונקבע במשנה, ושיא תקופת האבלות של ימי בין המצרים | בקרב היישוב הספרדי הוותיק בארץ ישראל בעיקר בירושלים נהוג מתקופה קדומה להתפלל את תפילת שחרית עם טלית ותפילין, ולחלוץ אותם רק לפני אמירת הקינות |
קיומו של צום בחודש אב שנקבע לאחר חורבן בית המקדש הראשון מוזכר כבר בספר זכריה שזמנו מתוארך לסוף תקופת גלות בבל ותחילת ימי בית המקדש השני , אך ללא פירוט באיזה יום בחודש חל הצום.
1| ברוב הקהילות האשכנזיות, בתפילת מנחה מתעטפים בטלית ומניחים תפילין ולא בתפילת שחרית כמו בשאר הימים, ונוהגים שבתשעה באב בתפילת שחרית לא מתעטפים בטלית ולא מניחים תפילין, כדרך האבלים | וביום כיפור — מי רוצה לאכול? יום הצום על פי סדרו של הלוח הקבוע, ט' באב חל תמיד באותו יום בשבוע שבו חל יום ראשון של פסח שלפניו, ועל כן הוא אינו חל לעולם בימים שני, רביעי או שישי כאשר חל תשעה באב בשבת, הוא נדחה ליום ראשון |
|---|---|
| מנהג זה החל לקראת סוף תקופת הראשונים והוא הונהג כפשרה בין שיטות בהלכה שגרסו שאין להניח תפילין בתשעה באב כלל כמו אבל ביום הראשון , לבין שיטות אחרות שסברו שיש להניחם כרגיל | בשנה שבה חל תשעה באב בשבת או במוצאי שבת, ניתן לאכול בסעודה המפסקת שהיא בעצם סעודה שלישית של שבת ללא כל ההגבלות הללו, היות שאין נוהגים מנהגי אבלות בשבת |
התענית בתקופת גלות בבל בית המקדש הראשון חרב בשנת ג'של"ח.
7