| יש הנוהגים לומר שירה זאת עם הפנים למערב, שכן שכינה מקומה במערב, ואז להסתובב חזרה מזרחה | ובמסכת שבת קיח : "אמר ר' שמעון בר יוחאי: אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן - מיד נגאלין" |
|---|---|
| כך מה היה העולם חסר? יש הנוהגים לקוד לימין ולשמאל באמירת המילים "בואי כלה" | ועוד בזהר ח"א קט"ו ע"ב מסביר ר' יוסי על הפסוק המקושר לגאולה "אני ה' בעתה אחישנה": "כגוונא דא כתיב ישעיהו ס 'אני ה' בעתה אחישנה' |
חכמים קבעו את הכלל "שמור וזכור בדיבור אחד נאמרו", כלומר שתי המלים, השונות כביכול, מקורן בדיבור אחד, בווקליזציה אחת.
10| This version shares the same refrain and similar albeit altered versions of the first and last verses, but its placement in the service is very distinct from standard modern practice | התמונה של נערה מעופרת בעפר היא מטאפורה לעם ישראל האבל על חורבן ארצו ועל גלותו |
|---|---|
| ר' שלמה גדל והתחנך והתחתן בסלוניקי והיה תלמידו של רבי יוסף טייטאצאק | עַל יַד בֶּן יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי - תנועת הקמה זו תסתייע על ידי המשיח שהוא על פי המסורת מבית דוד |
| את אלה שלא ניאותו לקבל מנהג זה מכנה הוא "קלי עולם" | עתה אפשר לדבר על התרחבות גואה והולכת: יָמִין וּשְׂמֹאל תִפְרֹצִי וְאֶת ה' תַּעֲרִיצִי |
|---|---|
| שלוש השורות הראשונות בכל בית ובית מסתיימות בחרוז דומה ואילו השורה הרביעית היא חריגה ומסתיימת בכל הבתים בחרוש "-לה" 8 וכך מתקשרת השורה הרביעית שבכל בית ובית לפזמון החוזר שאף כל שורה משתי שורותיו מסתיימת באותו חרוז: -לה: "לכה דודי לקראת כ-לה, פני שבת נקב-לה" | הווה אומר: מתוך השיר ובמהלכו נקרע צוהר אל הזמן המוחלט של הגאולה, הזמן המשיחי |
אם כך המשפט בדבר "זכור ושמור" נקרא בשתי רמות משלימות: גם כמתאר את מצוות השבת המורכבות ממצוות "עשה" ומ"לא תעשה", וגם כמתאר את מהות השבת כמורכבת מיחוד הדוד זכור והכלה שמור , ולכן האל מתואר כ"מיוחד" מלשון אחדות - מאוחדים בו שני גורמים וגם קיים בו ממד נוסף המשוחח לאורך כל השירה עם התכנים הסימבוליים, אם כי אינו נכנס אליה במפורש — הממד הריטואלי: מנהג הכנת שתי אגודות הדסים לשבת, אחד כנגד" "זכור" ואחד כנגד: "שמור".