בסרט של קאופמן, יש חוסר הלימה די מדהים בין מה שהדמויות מרגישות לבין מה שהן מביעות, או אפילו להתנהגות אנושית התואמת את הסיטואציה במקרה של שני ההורים | אבל לא חשבתי שהוא יותר מצחיק ממני |
---|---|
האם צ'ארלי קאופמן הוא גאון או מתבגר נצחי? לכן, הנה מה שאני חושב שכדאי לדעת על הסרט לפני הצפייה, ואחר-כך כמה מחשבות, חלקן סותרות, על היצירה עצמה | החולצה נראתה כאילו כיבסו אותה מאות פעמים |
אני מרגישה אנוכית, מרוכזת בעצמי.
הסרט, על פניו, נדמה סבוך ומורכב | במקביל ליציאת סרטו הנוכחי, ראה לאחרונה אור גם ספר הביכורים שלו, Antkind, שגיבורו הוא מבקר קולנוע פאתטי - האין זו הדעה המקובלת לגבינו? אז זה בקשר לקאופמן, אבל למה שמישהו אחר ימצא את הספר הזה מעניין, או יותר נכון מה מעניין בסיפור הזה — זו שאלה שאין לי תשובה עליה |
---|---|
ואולי את מחשבותיו של ג'ייק? הבחורה רואה שריטות על דלת ה הנעולה, שלכאורה הכלב ג'ימי עשה אותן | הוא שולח יד ומגביר את עוצמת הקול של הרדיו |