| הגיבור הראשי של קרנפורד הוא מעמד הביניים של החֶבְרה האנגלית בעיירה כפרית בדיונית, באנגליה | הוא חזר פנימה, ההמון שבאגף הפרטיזנים ירה באוויר כדי לחגוג |
|---|---|
| זה היה רגע של נחמה ותקווה | מימו, שהיה בעבר מרשל בכוחות קרביניירי, הצטרף לכוחותיו של הגנרל באדוליו, יורשו של מוסוליני, ואיבד את רגלו באחד הקרבות הראשונים של שרידי צבאו של הדוצ'ה |
| מילא, זה לא החטא הכי גדול שלי, אני גם שקרן | במה, אם כן, נוגעת הנובלה? ודאי שאפשר להסכים עם מוסר ההשכל העיקרי של הרומן, שמוגש לנו, מנוסח ובהיר, שמא נחמיץ אותו: "אין תשובה |
|---|---|
| אבל אנו עצמנו נותרנו עם חלב בלבד | האם מותר לסופר לכתוב יצירה בדיונית על דמויות שהתקיימו במציאות, לדבר בשמן, בלי הסוואות? אב ל ז את לא הקלה מלאה ועמוקה |
| הוא כתוב בגוף ראשון, כיומן אישי | הוא אמור להתפרנס ממכירתם, אבל מתקשה מאוד להיפרד מהעותקים החד פעמיים והנדירים שהוא משיג |
|---|---|
| דיקנס מתאר בו את התקופה שבה לקה באינסומניה ועקב כך שוטט בלילות בחוצות לונדון, במקום להיאבק על השינה שמיאנה לבוא | הרופא שפוקד אותה כל יום אוהב אותה, ודואג לשלומה |
חלקה הראשון של הנובלה נראה שגרתי למדי: אנחנו פוגשים בה אישה צעירה, מלאני, אם לתינוק בן כמה חודשים שטרם זכתה לחבק, שכן היא מחלימה ממש בימים אלה ממחלת השחפת, והרופא שלה מצווה עליה לנוח ורק לנוח.