| הוא לא קיבל את השירה בירושה ממישהו | |
|---|---|
| הנביא ירמיהו כועס על נביאי השקר המסלפים את דבריו ומעמידים פנים שהם נביאי אמת, ואומר שדבריו הם דברי אלוהים, ובכוחם לפוצץ סלע "כפטיש יפוצץ סלע" כ"ג, 29 | האור הוא תוצר של הניצוץ שמסתתר בלב הדובר |
השימוש המרובה של ביאליק בתשתיות מקראית מלמד שלצד כאבו וזעמו המופנים כלפי שמיים, יש בו הערכה ואמונה ביושב במרומים וביכולתו לעשות צדק למען עמו הסובל את חרפת הפוגרום בקישינוב.
12| לטענת המשורר, השיר שלו בלבד, כי עבד קשה ויצר אותו | כל פעולות הלקיחה מן ההפקר לגיטימיות, מלבד הגניבה |
|---|---|
| החלב והדם הם החלקים המובחרים שהקטירו אותם על גבי המזבח בבית המקדש | העולם היהודי לא יכול היה לשקוט, אך כוח לפעול גם-כן לא היה לו |
הוא מדמה עצמו לכלב המזמין את הרוצח לערוף את ראשו, ומוסיף תיאור מזוויע של הדם המזנק מגוף הקורבנות — תינוקות וזקנים כאחד — ומכתים את בגדי התליין הרוצח באופן שלא יימחה לעולם.
28| ניתוח השיר - ביאליק אומר שהיצירה היא שלו במשמעות הכי ראשונית - הוא לא ירש אותה או גנב אותה, היא מלאכת יצירתו הכאובה | מסלעי וצורי ניקרתיו-וחצבתי מלבבי כאן כמור ישיש נרדפות בין סלעי וצורי והשוואת שני מקורות קשים אבנים אלה ללב המשורר |
|---|---|
| בהמשך, הוא מבקש נקמה מסוג אחר, על-אנושי | בית שלישי: המשורר מתאר חוויה נפשית חזקה מאוד של התפרצות פתאומית של הניצוץ, שמשתחרר מן הלב שהתפוצץ |
הוא אומר לרוצח כי הוא יכול לערוף את ראשו כמו ראש כלב מאחר ויש לו גרזן חזק.