| המשותף למסעות כולם הוא אופיים הממושך, הפתלתל, המזמן מעצם טבעו מפגשים, אנשים ואירועים בלתי מתוכננים וצפויים | |
|---|---|
| זה נכון, בהורות יש יופי ושמחה, אבל גם יש בה גם כאב, אשמה, תסכול, ייאוש, ולעתים הבושה גוברת על הצורך והרצון לעשות שינוי ולהיות האמא שאת רוצה להיות | איך אני שוברת את המיתוס הזה, האשליה, הצורך הבלתי נשלט לספק איזו בועה שבה הכל מושלם ולא יאונה לאף אחד שום דבר רע |
| מאז שאופירי שלי נכנסה לי לחיים וגיליתי מה זאת אהבת אם עם כל האינסטינקטים והתחושות שמלוות אותה וגם כמוך, הייתי באופוריה מוחלטת ומאוהבת לגמרי בנסיכה שלי… עם הפרפרים בבטן והכל | אבל הסיפור הסמוי של המלחמה, שהאב מקפיד לא לדבר עליו, מהבהב באיתותי כאב |
|---|---|
| כשם שאני מצטערת על כך שנפגעתי, כשם שאני כואבת את מה שעדיין זקוק לריפוי, כך אני גאה במה שניטע בי אי אז בילדות וצמח להיות למי שהנני בבגרותי | בה בעת זהו מקום רדוף מלחמות ופיגועים המאלץ את אוהביו, שנלחמו בדמם על קיומו והישרדותו, להימלט ממנו |
ומשום שהם מותאמים גמרי לעניין זה של החיים, כאשר מתאפשר להם הם יוצרים את עולמם בגאוניות בוהקת.
3