יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך. משנה אבות ד יב

ולפי שלפעמים יאמר האדם אם אני מתקוטט עם המחרף והמגדף הריני מוכרח לבא לכלל כעס ובא לכלל כעס בא לכלל טעות ועבר על לא יהיה בך אל זר ע"כ אמר התנא אני נותן לך עצה לתקן את הכל ע"כ סמך ואל תהי נוח לכעוס כלומר לעולם כשאתה רוצה לכעוס תרגיל עצמך שלא תכעוס מהרה כי פרי המהירות חרטה ואפשר שתכעוס שלא כדין ועבירה היא בידך רק תמתין מעט עד שתשקול במאזני צדק אם ראוי שתכעוס אם לאו ע"כ אמר ואל תהי נוח לכעוס כלומר שלא תכעוס מהרה אמנם אחר ששקלת בשכלך ויראה בעיניך שצריך לכעוס כנגדו ראוי לעשות כן והכבוד האמיתי אינו אלא ידיעת התורה באמת
להעתקת הקטע המסומן, עברו למסמך היעד, סמנו את המקום הרצוי ולחצו: CTRL+V להדבקת הקטע חבת הנסיון העשירי "העשירי יהיה קדש להוי'" — "עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכלם להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו" — ובפרט הנסיון העשירי שביניהם, נסיון העקדה

משנה אבות ד יב

וה"ר מנחם לבית מאיר ז"ל פירש כי אע"פ שבדברי ר' אליעזר יותר מג' יש אומרים שחלוקת הוי מתחמם אין כאן מקומה שהוא אמרה במקום אחר ומגיהי הספרים ערבוה כאן מצד שהיא נמשכת למאמר יהי כבוד תלמידך חביב עליך וכו' שכמו שמזהיר לתלמיד להתחמם כנגד אורו הזהיר ג"כ לרב שלא יקל בכבוד התלמיד אלא יסביר לו פנים לזרזו בלמודו.

יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך
וכתב שזה הפירוש נראה לו עיקר וראיה לדבר מאבות דרבי נתן שלא הוזכרה שם חלוקת הוי מתחמם על כן נראה דגריס יהי כבוד תלמידך: ולי נראה דאפשר כי השתי חלוקות הראשונות הם אחת וכוונת ר"א להזהיר על הכעס ואמר אם תרצה לקנות מדה זו שלא תהא נוח לכעוס השתדל שיהיה כבוד חברך חביב עליך כשלך ואהבת לו כמוך ואל תהי נוח לכעוס כלומר ובזה לא תהיה נוח לכעוס לפי שלעולם אין הכעס כ"א רק מסבת היות האדם מקיל את כבוד חבירו על כן כועס כנגדו ומחרפו ומגדפו נמצא שמ"ש יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך היא הקדמה וסיוע ותרופה לאדם לבל יכעוס כנגד חבירו כי כבודו חביב עליו כשלו על דרך מש"ה ואהבת לרעך כמוך כמו שאם אתה בידך הזקת את עצמך לא תאמר ידי זאת עשתה היזק לידי האחרת אחזיר בידי האחרת להכות בזאת מפני ששתיהם שלך ואתה מרגיש בכאבה של זו כזו כך כל ישראל הם עם אחד ואם יזיק לך חברך הרי הוא כאבר מגופך ממש ואף אם הוא יכה אותך אין ראוי שתחזיר אתה להכותו כמו שלא היית מכה בעצמך
כבוד חברך חביב עליך
ביאורים בפרקי אבות יג-יח יג
יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך
ב- אחד התבות יש נט אותיות, כמו שב- יג אחד מדות הרחמים — החל משם "אל", השייך לאברהם אבינו, "חסד אל כל היום", "חסד לאברהם" — יש נט אותיות
ותדע שכן הוא שהרי במשנה י"ב שאמר ר' יוסי יהי ממון חברך חביב עליך כשלך היש לך הוללות גדול מזה
הלך והמתין שעה אחת וחזר וטפח לו על הדלת אמר היכן הלל היכן הלל נתעטף ויצא אמר לו: בני מה אתה צריך? נמרוד ויורשיו רכשו לה את לב האומות, בדרכי פיתוי וכפיה, ואילו ערכים אנושיים טהורים מעשי אדם בתוך אהלו, על כך לא יסופר בספרי היסטוריה , אלא כצחות לשון חז"ל, ה' כותב זאת בספר זכרון, ואליהו ומשיח , מבשרי הגאולה ומוציאיה לפעל, הם החותמים כעדים רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יְהִי כְבוֹד חֲבֵרָךְ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ, וְאַל תְּהִי נוֹחַ לִכְעוֹס

ביאורים בפרקי אבות (יג

ואמר והוי זהיר וכו' שלשה כנגד נדוי חרם שמתא שאחד גדול מחבירו והשמתא גדולה מכולם ואף אם לא יעשו לך שום אחד מהם קללתם הקלה אפילו על חנם היא באה עליך וז"ש וכל דבריהם כגחלי אש.

יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך
הדעת נמשכת בקו האמצעי, ממקורה בכתר עליון האין האמיתי לתפארת, יסוד ומלכות: "חביב אדם שנברא בצלם" היינו גילוי הח"ב בנצח והוד ו"חבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם" היינו גילוי הדעת ביסוד ומלכות
Midrash Shmuel on Avot 2:10
המלה צלם מתחלפת בחילוף האותיות השיניות במלה סֻלם — "אדם שנברא בצלם" היינו שנברא בכח לעלות בסלם העליה מדרגה לדרגה, כשכל העליות הן מתוך רגש של חביבות
יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך
או יאמר כשנדייק למה לא אמר יהי כבוד חברך חביב לך כשלך מה מלת עליך אמנם הכוונה שכשתראה שבני אדם מכבדים את חברך שהוא בעיניך חברך ושוה אליך ומכבדים אותו יותר ממך וזהו עליך יהיה חביב עליך זה הכבוד כשלך כלומר כאלו היה זה הכבוד שלך שהיו מכבדים אותך יותר ממנו שהיה חביב עליך והיית חושב בלבך שעל שראוי לך יתר שאת על חברך כבדוך יותר ממנו אף כי בעיניך הוא חברך ואתה שוה לו שוה בשוה כן כשמכבדים אותו יותר ממך יהיה חביב בעיניך כי בוודאי ראו בחברך שום מעלה שבשבילה ראוי לאותו כבוד יותר ממך ולכן אל ירע הדבר בעיניך
בכיסו כי הרגיל לעשות צדקה היא מזומנת לו
והדברים חוזרים ונשנים כל ימי עולם והוא א"י מתי ימות שמא היום שמא למחר ויהיו כל ימיו בתשובה אבל אמרו והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים אינו ממאמרם אשר הוכיח בהם אבל הוא ממה ששמע מזולתו והיה מספר אותו ומפני זה לא נמנה מכלל דבריו והכונה בזאת הצואה הוא שאומר לך כשתתחבר לחכמים ואל אנשי המעלות אל תתגעגע עמהם ואל תתגאה עליהם אבל תהיה חברתם להודיע להם שתתקרב בעת שיקרבוך ואל תוסיף להתקרב אליהם יותר ממה שיקרבוך שלא תפסיד כונתם בך ותהפוך אהבתם לשנאה ולא תגיעך מהן התועלת אשר תקוה והמשיל זה במי שמתחמם באש שאם ישב רחוק ממנו יהנה בחומו ויקבל תועלת באורו ואם יפשע בעצמו ויוסיף להתקרב אליו ישרף וישוב לו התועלת לנזק והוא ענין אמרו על צד המשל הוי מתחמם כנגד אורן של חכמים והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה ואח"כ הוסיף להפחיד מזה ואמר לא תחשוב שאם ינשכוך בלשונם תשוב ותפייסם בדברים ויתפייסו

אבות דרבי נתן

ומסיים הרמב"ם ואתה תדע זה מענין גחזי שהתריס כנגד רבו אלישע שנפל בחלי מטונף כהתבאר מדברי חכמים מענין ארבעה אנשים מצורעים וכן עם אחרים.

3
פרקי אבות (ב'
ולא אמר פן תמות היום
העשיר שנעלם
אמנם בתלמיד יצדק היטב אמרו יהי כבוד תלמידך כשלך
פרקי אבות (ב'
כל אחד בחר לדבר על שלשה דברים משום שכל אחד כולל בדבריו שלשה יחסים אשר לאדם: התחום שבין אדם למקום, התחום שבין אדם לחברו והתחום שבין האדם לעצמו