| בהתייחסות אל הפשט בלבד אפשר להעלות את השאלה, האם אהבת האל את האדם היא מיסוד מים? ובדימוי גורף האהבה הופכת הגיבור הראשי של המגילה: "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו" ח, | |
|---|---|
| עם טעמים נוסח הפסוק לפי : מַ֣יִם רַבִּ֗ים לֹ֤א יֽוּכְלוּ֙ לְכַבּ֣וֹת אֶת־הָֽאַהֲבָ֔ה וּנְהָר֖וֹת לֹ֣א יִשְׁטְפ֑וּהָ אִם־יִתֵּ֨ן אִ֜ישׁ אֶת־כׇּל־ה֤וֹן בֵּיתוֹ֙ בָּאַהֲבָ֔ה בּ֖וֹז יָב֥וּזוּ לֽוֹ׃ " מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה" - על שכינם בלשון רשפים נופל עליהם לשון לא יכבו " מים רבים" - האומות " ונהרות" - שריהם ומלכיהם " לא ישטפוה" - על ידי חוזק ואימה ואף על ידי פתוי והסתה " אם יתן איש את כל הון ביתו" - כדי להמיר אהבתך " בוז יבוזו לו" - כל אלה הקב"ה ובית דינו מעידים שכך כנסת ישראל מתרפקת על דודה משל: ז " מים" |
בוז יבוזו לו - כל אלה, הקב"ה ובית דינו מעידים, שכך כנסת ישראל מתרפקת על דודה".
3| שיר השירים ח ז: "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו" | מקורות ופירושים נוספים ראו גם: |
|---|---|
| לעתים יהיה זה מתעתע לנסות ולהבחין בין הזמני לנצחי בתוך עולם התופעות, הנראה מורכב כל כך | ואכן, כך נאמר בפסוק הקודם, : " שִׂימֵנִי כַּחוֹתָם עַל לִבֶּךָ, כַחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ; כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה, רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה": הרעיה מבקשת מהדוד שיצמיד אותה אל ליבו וזרועו, שלא ישכח אותה לעולם, כי אהבתה אליו עזה כמוות, והקנאה שתקנא אם יעזוב אותה תהיה קשה כשאול |