| על פי שכתוב בספר , חלקו של הבן הבכור בירושה גדול פי שניים מחלקו של הבן השני, "כִּי-הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ, לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה" דברים כ"א, ט"ו-י"ז | הדא הוא דכתיב עובדיה א ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו" |
|---|---|
| ואילו כאן ניצל יעקב את יתרונו המוסרי, וקנה את הבכורה |
.
| המדרש מתאר את במהלך החלטתה על שמו של בנה הבכור והיא מחליטה לקרוא לו ראובן על מנת להגיד, ראו את ההבדל בין הבנים, עשיו מכר את בכורתו ושנא את יעקב ואילו ראובן אף על פי שבכורתו ניטלה ממנו בעל כורחו וניתנה ל עדיין לא שנא את יוסף ולא קינא בו | אמר להם: אם ראיתם שמזדווג לכם, ברחו לתורה |
|---|---|
| לד כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו, אֶת-דִּבְרֵי אָבִיו, וַיִּצְעַק צְעָקָה, גְּדֹלָה וּמָרָה עַד-מְאֹד; וַיֹּאמֶר לְאָבִיו, בָּרְכֵנִי גַם-אָנִי אָבִי | נדמה שביקורת חריפה יותר על מעשה יעקב נמתחת בסיפור הדודאים, המקביל לסיפור הנזיד: שם בא יעקב מן השדה, ושתי נשותיו 'סוחרות' בו |
ההנגדה עם מראהו החלק של יעקב מובאת על ידי יעקב עצמו בתגובה לתוכניתה של להשגת הברכה מ: "הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק".
3| על שם שמילא את כל העולם נבלות :"העמיד בתי קיקלין בתי טיטראות ובתי קרקסיאות בתי עבודה זרה | ראה סיפור זה גם בגמרא קידושין לא א, עבודה זרה כג ב, ירושלמי פאה פרק א הלכה א ועוד |
|---|---|
| אחרי שהתגלו זוועות השואה, יהודים רבים קיוו שעשו סוף סוף חזר בתשובה והבין את הפסול שבדרכי השנאה והקנאות | יצחק בירך גם אותו, בין השאר אמר לו: "ועל חרבך תחיה" |
וַיֶּאְסֹ֤ר יוֹסֵף֙ מֶרְכַּבְתּ֔וֹ וַיַּ֛עַל לִקְרַֽאת — יִשְׂרָאֵ֥ל אָבִ֖יו גֹּ֑שְׁנָה וַיֵּרָ֣א אֵלָ֗יו וַיִּפֹּל֙ עַל — צַוָּארָ֔יו וַיֵּ֥בְךְּ עַל — צַוָּארָ֖יו עֽוֹד : וַיֹּ֧אמֶר יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל — יוֹסֵ֖ף אָמ֣וּתָה הַפָּ֑עַם אַֽחֲרֵי֙ רְאוֹתִ֣י אֶת — פָּנֶ֔יךָ כִּ֥י עֽוֹדְךָ֖ חָֽי : וַיֹּ֨אמֶר יוֹסֵ֤ף אֶל — אֶחָיו֙ וְאֶל — בֵּ֣ית אָבִ֔יו אֶֽעֱלֶ֖ה וְאַגִּ֣ידָה לְפַרְעֹ֑ה וְאֹֽמְרָ֣ה אֵלָ֗יו אַחַ֧י וּבֵית — אָבִ֛י אֲשֶׁ֥ר בְּאֶֽרֶץ — כְּנַ֖עַן בָּ֥אוּ אֵלָֽי : וְהָֽאֲנָשִׁים֙ רֹ֣עֵי צֹ֔אן כִּֽי — אַנְשֵׁ֥י מִקְנֶ֖ה הָי֑וּ וְצֹאנָ֧ם וּבְקָרָ֛ם וְכָל — אֲשֶׁ֥ר לָהֶ֖ם הֵבִֽיאוּ : וְהָיָ֕ה כִּֽי — יִקְרָ֥א לָכֶ֖ם פַּרְעֹ֑ה וְאָמַ֖ר מַה — מַּֽעֲשֵׂיכֶֽם : וַֽאֲמַרְתֶּ֗ם אַנְשֵׁ֨י מִקְנֶ֜ה הָי֤וּ עֲבָדֶ֨יךָ֙ מִנְּעוּרֵ֣ינוּ וְעַד — עַ֔תָּה גַּם — אֲנַ֖חְנוּ גַּם — אֲבֹתֵ֑ינוּ בַּֽעֲב֗וּר תֵּֽשְׁבוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֔שֶׁן כִּי — תֽוֹעֲבַ֥ת מִצְרַ֖יִם כָּל — רֹ֥עֵה צֹֽאן : בראשית.
9