| ויום אחד התקשרה אלי גננת ושאֵלה בפיה: "אני יודעת איך להלביש את האיילה שבשיר, את הרקפת, את הצבעוני, אבל יש בסוף אחת שאומרת שהיא לא חיה ולא פרח, איך להלביש אותה? אגב, שימו לב שבתחילתם של בית ראשון ושני בסרטון המצורף, עושה חני נחמיאס הצגה כאילו היא מנסה לפצוח בשיר, אבל הזמר על ידה יגאל בשן או יונתן מילר מקדים אותה ושר "במקומה" | את סיפורה עם הגננת סיימה: " אמרתי לה שתלביש את הילדה ששרה בסוף ב |
|---|---|
| המצב האופטימלי בעיניה ממשיך להיות מצב תיאורטי בו הייתה פרח | בתוכנית זו בוצעו שירים נוספים שכתבה נעמי שמר:"" ו"" |
| ההמשך מסביר כי חייה הם כחיי פרח לא מוגן | חבל שזה היה כל כך סמוי בתור אוהבת שירי ישראל, מעולם לא שמעתי את ההסבר הזה |
|---|---|
| ההשוואה לחיות ופרחים כעצמים שמובן מאליו שזוכים להגנה באה מתוך רצון להעצים ולהאשים את ההיתר שנותנת החברה למעשים שהתרחשו בצה"ל באותם שנים | יכול להיות שלמרות שזו הופעה לילדים, האומנים מנסים לרמוז לנו משהו? ובעוד ששירים רבים בתקופה ההיא כגון "למה את מתכוונת כשאת אומרת לא" ו"זמר שלוש השאלות" ו"פועלי בניין" שירשו את הלגיטימציה הגברית הכוחנית על המין הנשי, שירים כאלה היו צריכים להיות מוסתרים…כל כך מוסתרים שאין אף אחד שיודע את ההקשר הנכון |
כאשר שרתי את השיר הזה באחד מסדרי ט"ו בשבט האחרון, שאלתי את הקהל "מי היא הדוברת בשיר? ציפורים נדירות כבר דוגרות בסלע אילנות נדירים נשמרים לחוד אילות נבהלות מסתכלות בשלט בו כתוב בפרוש שאסור לצוד רק עלי עוד לא שמו שלט מסביב אין לי כל גדר לו הייתי - נאמר - איילת אז היה מצבי אחר! אם תמתינו עוד קצת אגלה לכם מהיכן מגיעה ההרגשה של הכותבת.