סליחות יחיד. ברכת כהנים

לפי מנהג שמקורו ב , ה שבקהל נוטלים את ידי הכהנים זאת בניגוד לעבודה במקדש האסורה על בעלי מומים
יוסף היינמן כתב שאמירה זאת לא כוונה לקריאה בתורה אלא לכך שבעת קיום נשיאת כפיים הכהנים הורשו לומר את הפסוקים בעל פה לאחר מכן הכהנים חולצים את נעליהם, מכסים את ראשם ב, ועולים סמוך ל ללא נעליים

ברכת כהנים

לעומת זאת, במסכת ברכות מובא שיש לאמר על חלום מטריד בעת ברכת כהנים.

8
ברכת כהנים
מטרת צורה זו היא להותיר חמישה חרכים בין האצבעות, ביניהם מברכת את הקהל, לזכר הפסוק "מציץ מן החרכים"
ברכת כהנים
במהלך הקראת הטקסט נהוג בחלק מהעדות להניע את הידיים הפרושות מצד לצד, בכל מילה המסתיימת באות "ך" בה הכהנים מדברים ישירות אל הציבור , וכן ב"שלום"
ברכת כהנים
ויש שיצאו נגד מנהגים אלה, ואף אמרו שזהו מנהג הבורים
וע"ע בספרו "מור וקציעה" על לשונות שולחן ערוך אורח חיים ברם בשל הדעות החולקות נפסק כי כהן שעלה בטעות לברך ברכת כהנים - נושא כפיו ואין מורידים אותו
נוהגים שכל כהן המנוע מלהשתתף בטקס, יוצא מ בעת קיומו וכן אצל ב, נוהגים לישא כפים רק בשחרית של ימים טובים

ברכת כהנים

בהרבה קהילות ספרדיות בחו"ל כולל נהוגה פשרה בין שני המנהגים: לא מברכים ברכת כהנים ביום חול, אך כן מברכים בשבתות ובחגים, ובהרבה קהילות ספרדיות בחו"ל מברכים בכל יום.

4
ברכת כהנים
צורת פרישת הידיים ישנם כמה מנהגים
ברכת כהנים
ככל הנראה בארץ ישראל נהגו כרבי מאיר, אך בבבל נהגו כרבי יוסי, וכן נפסק להלכה בשולחן ערוך שאין נושאים כפים, וכן המנהג כיום בכל הקהילות
ברכת כהנים
מנהג אחר הוא פריסה של הידיים כשכל האצבעות מופרדות זו מזו